זהו טקסט מחקרי שכתבתי סביב הפיתוח של פרויקט שורה חדשה.
אפשר להתנסות בשורה חדשה כאן.
הקדמה
איזה עתיד יש לקריאה? ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היכולת להעמיק בקריאת טקסטים במדיה הדיגיטלית הולכת ונעשית משימה מאתגרת. דעתם של הקוראים מוסחת על-ידי עצם המכשירים בהם הם ניתן לצרוך טקסטים, הגירויים אליהם אנו מתרגלים הולכים ומתגברים, כך שבאותה עת שבה פותח המרחב הדיגיטלי בפנינו שלל אפשרויות לצריכת תוכן, הוא הופך אותנו מקוראים.ות למשתמשים.ות. בעולם של הפרעות קשב וציפייה מתגברת לתגובתיות, מה קורה לקריאה?
אני רוצה לשאול בתמימות כיצד היינו מסדרים טקסט אם הדפוס היה מומצא בעידן הדיגיטלי? שורות, פסקאות, עמודים וספרים מלווים את הקריאה עוד מלפני המצאת מכבש הדפוס ועד מעבר לעידן המסכים, ללא שינויים מהותיים של צורה ופורמט. די להתבונן בדוגמא הפשוטה של ׳דף׳ האינטרנט : הוא אינו מודפס בדיו על נייר, הוא מהווה ביטוי דינמי של חישוב שלל נתונים על-גבי מסך ולכן גם אינו עומד בצורה סטטית על-גבי ׳עמוד׳. למרות זאת - הוא מסודר בשורות ובטורים ע״פ כללים שהתעצבו בעידן הדפוס.
אם תתרחש מהפכת דפוס נוספת, כזו המבוססת על הטכנולוגיה הקיימת והעתידה לבוא, אילו דפוסים חדשים יכולה ללבוש הטיפוגרפיה במרחב הדיגיטלי הגמיש, התגובתי והדינמי? ובשורה התחתונה: האם ניתן להשתמש באותה תרבות טכנולוגית מסיחת דעת על-מנת לסייע למשתמשים לקרוא במרחב הדיגיטלי?
עולם הטיפוגרפיה הוא בעיניי המכנה המשותף הנמוך הכי גבוה בתרבות, ובמיוחד בתרבות הישראלית-יהודית - בה לאות ולספר יש מקום ייחודי כסמל שהוא מסורתי ומהפכני באחת. ובכלל בעולם - הסיפור ההיסטורי של הכתב ושל הדפוס מתחבר תמיד עם שינויים טכנולוגיים דרמטיים בעולם הטיפוגרפיה: באמצעים שבהם מיוצג טקסט לקורא, בדרכי ההפצה והצריכה וכמובן בהתפתחות תהליך העיצוב של המדיומים הכתובים.
אך למרות רעיונות גדולים אלה ועל אף אהבתי (הגדולה עוד יותר) לטיפוגרפיה, אני מאוד לא אוהב לקרוא טקסטים ארוכים - ואני לא לבד. בעידן דיגיטלי, ששם את המשתמש במרכזו, הכל מכוון אל עבר המטרה להשיג תכלית באופן היעיל ביותר לשימושו של המשתמש (או בשביל להשתמש בו ובמידע שהוא מייצר). לקרוא עמודים רבים של מלל סטטי, אדיש וחד-גוני הולכת ונהיית משימה יותר ויותר מאתגרת בעולם של מיידיות, התאמה אישית וגירוי.
במחקר שעשיתי, שאלתי כיצד ההתמסרות של טיפוגרפיה לפיקסלים, לחיישנים ולקוד יכולה דווקא ליצור אינטראקציה בין הקוראים לטקסט כך שתשפר את יכולתם להתעמק, להפנים ולהתרכז בעת קריאה ארוכה - להיות נוכחים?
כמה שורות בהיסטוריה
אם נתבונן על הכתב כטכנולוגיה, כמפגש בין אמצעים טכניים וחומרים שיוצרים את הדרך בה מובאים טקסטים אל הכתב, דרך שמשפיעה על מנהגי הקריאה שלנו, אולי נוכל למצוא השראה לאורך ההיסטוריה מתוך ההתפתחות של הטכנולוגיות הללו.
כתב
מראשית הכתב, תרבויות שונות נעזרו בעקרונות מארגנים שונים על-מנת לרצף את הכתב באופן מרחבי. הכתוב, שנועד בעיקרו לתעד את מה שנאמר בעל-פה, נדרש ׳לתרגם׳ את את מה שנמסר באופן קולי לאורך ציר-הזמן אל תוך צורה חזותית ומרחבית.
לאתגר זה נוצרו שלל פתרונות וסדרים שחלקם קיימים עד היום בעולמנו - עם הזמן, הכתבים השמיים כמו עברית וערבית למשל, אימצו כיוון קריאה מימין לשמאל. בעוד הכתבים הלטיניים התפתחו בכיוון ההפוך. סינית המסורתית למשל, הכתב מסודר מלמעלה למטה.
בכל סוג כזה של פתרון כיווני, נאלצו הכותבים להתפשר במידה כזו או אחרת על המימד השוטף של התוכן המדובר עם מעברו לפורמט חזותי. בין אם הכתיבה התבצעה על סלעים, קירות, חרסים או נייר ובין אם היא נכתבה אופקית או אנכית - הכותבים נתקלו בשלב מסוים בקצה הגבול של החומר על-גביו נכתב.
אילוץ חומרי זה יצר גם הוא התמודדויות שונות עם המתח שבין המימד השוטף חסר הגבולות של הדיבור לבין מגבלות המקום של המרחב והחומר. בתרבויות מסוימות, כמו במצריים העתיקה, נמנעו מלקבוע כיוון כתיבה אחיד. ביוון העתיקה של המאה ה-6 לפנה״ס הונהג סדר כתיבה דו-כיווני המכונה ׳בוסטרופידון׳, בו כל שורה נכתבת בכיוון המנוגד לקודמתה, כך שמתקבלת מעין תנועת הלוך ושוב שוטפת. טכניקת כתיבה וקריאה זו התפתחה בכמה תרבויות במקביל בעולם העתיק באופן בלתי-תלוי, אך החל מהמאה ה-4 לפנה״ס כיוון הכתיבה ביוון העתיקה התקבע משמאל לימין.
דפוס
מהפכת הדפוס היוותה את הצעד הראשון בהפיכתו של טקסט מיצירת אמנות חד-פעמית למוצר משוכפל בייצור המוני. המעבר מטכניקה ידנית של העתקת טקסטים לסידורם ואחסונם בצורת חותמת שכפול רב-פעמית, יצרה התמחות חדשה באופן בו מסודר הטקסט בהתאם להזדמנויות ולאילוצים החומריים, הפיזיים והכלכליים של שיטה זו.
Hierarchy in typesetting | thinking with type, Ellen Lupton
ההתמחות בת מאות השנים בדפוס מכאני יצרה תורות שונות בדבר האופנים בהם כדאי לסדר טקסט, על-מנת ליצור אופטימום בין עלות, תועלת ותקשורת - כמה טקסט ניתן לדחוס לתוך עמוד אחד, אך שיהיה עדיין קריא? כיצד להימנע מבעיות בתהליך הייצור כמו מריחת דיו בין אותיות ומילים? מה לעשות כשסוף המשפט לא נכנס בגבולות העמוד?
Villanova, Rudimenta Grammaticæ - 1500
אתגרים אלה ועוד הפכו לקונבנציות שידועות בקרב דפסים וסדרים ברחבי המערב ונהיו לבסיסי המקצוע. קונבנציות אלה הוגדרו ביחס לצרכי הקוראים, אך במידה משמעותית גם מתוך אילוצי תהליך ההדפסה. מה שהביא להיווצרותו של נוף טיפוגרפי אליו הקהל הקורא התרגל עם הזמן. עד כדי כך שנעשה מאתגר להפריד בין צרכיו של הקורא הממוצע לדרך שבה התרגל לקרוא - אשר נעשתה לו לצורך תרבותי.
מסך
המחשב האישי הראשון בעל הממשק הגרפי, ה-Alto, יוצר בשנת 1973 ע״י חברת Xerox. כעשור לפני תחילת הייצור ההמוני של מחשבים ביתיים בארה״ב. למחשב זה, שהיה בגודל של מכונת צילום משרדית, אמנם עוצבו מקלדת ועכבר המזכירים בצורתם ובאופן השימוש בהם את אלו שקיימים גם היום, אך המסך שעוצב עבורו יוצר באוריינטציה אנכית ובפורפורציה של עמוד A4. זאת מתוך מחשבה שמסך הוא למעשה ׳דף נייר אלקטרוני׳.
Alto personal computer by Xerox | docubyte
מסורת סידור הטקסט והתורה הטיפוגרפית שהתפתחה בעידן הדפוס נפרשה כפי שהיא גם בסביבה הדיגיטלית, אשר שונה ממנה מהותית ומעשית בכל מובן - בהיותה מופשטת, דינמית, ניתנת להפצה מיידית ועוד.
גם בהתפתחות הטכנולוגית של הקריאה אנו מתבוננים על ההווה דרך המראה האחורית וצועדים אחורנית אל עבר העתיד, כפי שניסח מרשל מקלוהן. באופן טבעי, הטכנולוגיה החדשה הוכפפה לעקרונות ולתכונות של קודמתה, אם מסיבות פשוטות של צעירותה או של היכולת לתווך אותה אל הציבור. אך כיום, לאחר שנים - האם ניתן לדמיין קיום מסוג חדש לטקסט ודרך חדשה לקרוא בה הנובעת מהפוטנציאל של הטכנולוגיה הדיגיטלית?
קריאת כיוון
כתב וטקסט מעצם מהותם הם סטטיים. ניתן לומר כי הטבעת הכתב באמצעים שונים על גבי חומרים קשיחים כמו סלע או חימר וגם על חומרים רכים יותר כמו נייר, נועדה ׳להקפיא בזמן׳ ובמרחב מכלול של מידע ממקומות ומזמנים שונים.
המעבר לסידור טקסט באמצעות מסכים פתח אפשרות להניע טקסט בשלל מימדים. ניתן לחלק את השימושים היומיומיים של תנועת טקסט לשניים -
- תנועה בלתי-תלויה כמו למשל כתוביות תרגום בסרטים - שמרצדות עם התקדמות הסרט כשורות בתחתית המסך, או למשל כתוביות ה׳קרדיטים׳ בסוף הסרט - שנעות בקצב אחיד מהחלק התחתון של המסך לחלקו העליו;
- תנועה תלוית משתמש - כמו למשל גלילת טקסט שמסודר בפסקאות מלמעלה למטה באמצעות העכבר בעת גלילה באתרי אינטרנט עתירי מלל.
דוגמאות שגורות אלה הפכו לקונבנציות מוכרות ביותר ביומיום החזותי. הן משלבות באופן פרגמטי בין האיכויות הסטטיות של הטקסט לבין יכולות התנועה של המסך בכך שבסופו של דבר - הטקסט שנמצא בדינמיות מסודר במבני דפוס המוכרים לקוראים: שורות, פסקאות, טורים וכו׳. אלו הן הדוגמאות המקובלות לדינמיות של טקסט במסכים, אך לא היחידות.
Ending Credits | True romance, Tony Scott
טקסט בתנועה
פיתוחים טכנולוגים קיימים כמו word runner, המוטמע במוצרי kindle של חברת Amazon, מבטיחים למשתמש לקרוא בקצב מהיר יותר ע״י הצגת מילה אחת בלבד על המסך והחלפתה למילה הבאה בטקסט במהירויות משתנות. שיטה זו המכונה RSVP (או Rapid Serial Visual Presentation) קיימת בעולם הניסויים הנוירולוגים מזה עשרות שנים ע״מ לחקור כיצד מנגנון הקריאה פועל במוח האנושי, אך כיום ניתן לראות אותה במספר שימושים מסחריים.
הביקורת על אותה טכניקה מזהירה שקצב הקריאה אמנם מתגבר בשימוש ב-RSVP, אך במחיר איכות הפנמת הטקסט על-ידי הקורא. מנגנון הקריאה, כפי שנחקר, זקוק למרחב ויזואלי של מילים על מנת להפנים כראוי תוכן כתוב, לאפשרות לשוב אחרונית ולעבד מחדש טקסט שכבר נקרא ועוד.
למרות זאת - משתמשים בשיטות אלה מספרים שלמרות הקצב הלעיתים גבוה מדי - תחושת הריכוז בעת הקריאה עולה בעת השימוש לרמה כמעט ׳מדיטטיבית׳ ביחס לקריאה רגילה. תופעות כמו איבוד תשומת הלב לטקסט, נדידת מחשבות בעת סריקת השורות וקריאה חוזרת ללא תחושת הבנה מתחלפות בחוויית ׳מרדף׳ אקטיבית ובתחושת נוכחות מסוימת.
Reading in Rapid Serial Visual Presentation
מעקב עיניים
מחקרי מעקב אחר תנועת האישונים החלו להתבצע כבר מראשית מהאה ה-19, אך המכשירים הראשונים פותחו מתחילת המאה ה-20 . באמצעותם נלמדו מסקנות חשובות לגבי אופן פעולת העיניים, וספציפית על פעולתן בעת קריאה.
בשנות ה-80 של המאה שעברה החל השילוב שבין מכשור מעקב עיניים למחשוב ושילובם יחד לבניית ממשקי אדם-מכונה, בעיקר בתחום הנגשת מחשבים למשתמשים עם מוגבלויות מוטוריות. פיתוח מכשירי המעקב התפתח לקראת סוף המאה ה-20 והחל להשתרש גם במחקר אקדמי ומסחרי.
התפתחותם של תחומי למידת המכונה והאינטליגנציה המלאכותית השפיעה באופן דרמטי על יעילותם ודיוקם של מכשירי מעקב המבט. שילובם עוד נמצא במחקר וניסוי אך הוא כבר מיושם בתחומים רבים כגון רפואה, תעבורה, חינוך ועוד.
התפתחות טכנולוגית זו הביאה לכך שמכשירים אלו יעשו לראשונה למוצר מדף עבור משתמשים ביתיים מחוץ לתחומי האקדמיה והחברות התאגידיות, ובנוסף - האיצה את הטמעתו של מעקב המבט במצלמות רשת המצויות במחשבים אישיים ללא צורך בציוד מיוחד.
מהלך זה מבשר גם על האפשרות לשלב את מעקב המבט בממשקי משתמש בתפוצה רחבה. מעבר ליישומים קריטיים כמו בטיחות, הצלת חיים וטיפול במוגבלויות - ניתן יהיה לשלב בקלות טכנולוגיות מעקב מבט ביישומים יומיומיים יותר כמו משחקים, מערכות הפעלה וממשקי קריאה.
Eye tracking Illustration | Tobii
בין השורות
בשנת 1967 פירסם בארת׳ את מאמרו ״מות המחבר״, שהציג גישה חדשה לביקורת הספרות, בו הוחלף מקומו המרכזי של מחבר היצירה בכינון משמעותה וכוונותיה, לטובת ׳לידתו׳ של הקורא - החופשי לפרש אישית את היצירה על פי השקפותיו והקשריו האישיים. לפי בארת׳, הקורא החדש הוא האמון על שחרור הפוטנציאל החתרני של הטקסט אל העולם. הוא האחראי להפיכת הכתוב מ׳עבודה׳ מוגמרת ל׳טקסט׳ פתוח. הוא נעשה לדמות ראשית בסיפור שחרור הפוטנציאל של הכתוב.
על-פי תפיסה זו, הקורא עושה שימוש בכתוב כמו שילד עושה שימוש במשחק - הוא ׳משחק׳ איתו בדמיונו ומתוך נטיותיו, ללא מחויבות לכוונותיו של היוצר (Lupton, 2004). ניתן לומר שתפיסה זו הגיעה לגבהים חדשים עם התפתחותה של רשת האינטרנט - היקפים חסרי תקדים של תוכן שהתרקמו בעמודי האינטרנט החלו לקבל מימוש פתוח, חסר גבולות, מקושר, ללא התחלה או סוף ברורים וגם ללא מחברים בעלי סמכות - מימוש ׳טקסטואלי׳ חסר תקדים. הקוראים החדשים, גולשי האינטרנט, החלו להעתיק ולהדביק, למזג, לקשר ולבנות גופי טקסט חדשים, פתוחים וחופשיים על-פי השקפותיהם ונטיותיהם.
אך את אותם גולשים כבר לא ניתן היה להגדיר כ׳קוראים׳. בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20 עלתה לפני השטח תפיסה חדשה המערערת על מרכזיות המחבר. הפעם, מכיוון תחום שקם עם עליית המחשב האישי - חקר הממשק בין אדם למכונה. שם נטען כי הדמויות הראשיות של העידן בו אנו חיים כבר אינם עוד המחברים או הקוראים, אלא המשתמשים. דמות המשתמש היא בעלת אוטונומיה חסרת-תקדים - היא יוצרת תוך כדי שהיא צורכת, היא גם בעלת צרכים ומגבלות שדורשים טיפול ודאגה. כל זאת הפך את המשתמש לדמות הנתונה למחקר ולבחינה מתמידים.
המשתמש בנה סביבו תרבות בה חשיבותו של טקסט לא נמדדת במשמעותו, אלא בשימושיותו. הוא למד לצפות מהטקסט באתרי האינטרנט להיות יעיל עבורו - לא מעמיק, לצפות מעצמו להיות בחיפוש - לא בנוכחות, לצפות מדעתו להיות מוסחת - לא מרוכזת. בכך הלכה והתגבשה תרבות טקסטואלית בה לא ניתן להיות עוד ׳קורא׳ בסביבה הדיגיטלית. רבות נטען כי קשה יותר לקרוא טקסט ממסך מאשר מנייר, אך הסיבה לכך היא אינה טכנית או פיזיולוגית - היא תרבותית.
הסופר הצרפתי יהודי זורז׳ פרק עסק רבות בקשר שבין טקסט למרחב ובין כתיבה לשוטטות בתוכו.
בספרו ׳חלל וכו': מבחר מרחבים׳ הוא מציג זוויות שונות ממערכת יחסים זו. בפרק ׳הדף׳ הוא מציג הרהורים טיפוגרפיים בדבר משמעותו של החלל עבורנו כיצורים חושבים - כיצד הדף, על מידותיו וגבולותיו, הוא חלל של חשיבה עבורינו? מרחב חוץ גופי שבו אנו חווים חוויות ומבצעים פעולות שבאות מתוכנו? מקום בו אנו מתמצאים?
.jpeg)
כפולה מתוך :חלל וכו׳״ מאת ז׳ורז׳ פרק
הרהורים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר אנו עוסקים בפורמטים חדשים של קריאה וכתיבה. הדף הוא בעל מידות סופיות כאשר המסך מציג מרחב חסר גבולות. הדף הוא סטטי ומציג מרחב קפוא כמו מפה, המסך הוא דינמי ומציג מרחב של זמן ותגובה. הספר הוא אובייקט סגור ומנותק העומד בפני עצמו, המחשב הוא נקודה ברשת חיבורים בין מקורות מידע ותוכן.
קריאה לפעולה
מהן הסיבות עבורן כדאי לצאת מגבולות העמוד ולחפש אחר דרכים חדשות לסדר טקסט ולקרוא? פרויקט ׳שורה חדשה׳ הוא הצעה למוטיבציות, אפשרויות ופרקטיקות לחקור ולהתנסות בהן. אלו הן כמה מההחלטות והזירות עליהן הושם דגש בתהליך:
- בשורה חדשה׳ הטקסט עליו ממוקד המבט עושה תנועה קלה אל עבר המשתמש. היא מדגימה כך את מגוון האפשרויות של שימוש בגופנים פרמטריים, שיש להם אינספור מחוות גוף, בסביבת המסך.
הפונט הרספונסיבי יכול להגיב להתנהגות הקורא, להתאים את צורתו אל צרכי המשתמש ולהדגיש את התוכן הטקסטואלי. הוא יכול להיות טקסט חי בעל דפוסי התנהגות שונים.
- האינסופיות והדינמיות של המסך יוצקת את התכנים שאנו מציגים בתוך העמוד (page) שהוא גם מגילה (scroll), אותה ניתן לגלול עד אינסוף. פרדיגמות מעידן הכתב והדפוס שממשיכות אל העידן הדיגיטלי.
ב׳שורה חדשה׳ מוצעת מגילה אופקית שמנצלת באופן כמעט ׳בזבזני׳ את השטח חסר הגבולות של המסך, מקמצת בכמות הטקסט הגלוי על-מנת להימנע מעומס ומותירה מרחב תמרון לעיניים.
- הממשק בין אדם למכונה התפתח באופן מואץ בעשורים האחרונים. המעבר משליטה מבוססת מקשים, למגע וכעת גם למבט, מהדקת את החיבור שביננו לבין מכשירים בהם אנחנו משתמשים.
מצד אחד זהו שער לפיתוח ושיפור יכולות הקריאה, להנגשה של תוכן במקרים שונים של מוגבלות ולאינטראקציות חדשות ויצירתיות בין משתמש לטקסט שטרם יכולנו לדמיין.
מצד שני - רישום המידע אודות עינינו ומעשיהן יכול להיות עוד צעד בסדרת הפרות הפרטיות של העידן הדיגיטלי. מידע שניתן לסחור בו על חשבוננו.
ב׳שורה חדשה׳ מוטמעת ההנחה שהדרך בה אנחנו קוראים משנה אותנו, את התרבות ואת החברה. כל שינוי טכנולוגי מביא איתו פוטנציאל לרווחה אנושית וגם אפשרות להרס.
זהו סוף הטקסט, אבל אולי גם התחלה של משהו חדש. אני מזמין אותך להמשיך את המחשבות, להעלות שאלות ולכתוב את ההמשך של השורה החדשה הזאת ביחד. אילו שימושים נוספים ניתן לדמיין לפרדיגמת הקריאה הזו? למי היא יכולה לעזור? מה עשוי להיות מלהיב בה? אשמח למחשבות שלך בנושא ולשיחה על החוויה שלך בעת השימוש ב׳שורה חדשה׳.
